קוקמונגה - או: למה אסור להנמיך ציפיות

על "קול מג'הול"- הבירה המעושנת העשירה בתמרים של מבשלת בירצינות, סיפרתי לכם לא מזמן.

אז אמנם לקחו לי מספר שבועות להגיע לבירה הנוספת שלהם- קוקמונגה, אך אין הטיפה חוצבת בסלע בכח עצמתה, אלא בכח התמדתה, כפי שאומר הביטוי (המיוחס לווינסטון צ'רצ'יל).

אם לומר בכנות- ניגשתי מעט בחשש, או בגבה מורמת לבירה הזו.
השילוב של הזיכרון מקול מג'הול (בירה הדורשת מקצה שיפורים), ההתרשמות שלי מהבקבוק הנוכחי- בו התווית לא הייתה מודבקת לחלוטין (נראה כמו תיוות ידני (מגניב) שלא סיימו להדביק (פחות מגניב)) והטקסט הנוגע לשמרים הכתוב על התווית- גרמו לי כולם להנמיך מעט ציפיות.

השמרים, אגב, מגיעים מתרבית ייחודית למבשלה, אשר פותחה משמרים שלוקטו מעץ תאנה בקיבוץ קטורה- בו ממוקמת מבשלת בירצינות (הביתית).
"לפני כשנה קטפנו תאנים ושמנו אותם בתירוש של בירה" מספר ניל חורגין, אחד משני הבעלים. "המשכתי לגדל את השמרים דור אחר דור. בערך אחרי הדור הרביעי קיבלנו בירה טעימה".

אז מה היה לנו?

הבירה נמזגת בצבע ענברי- כתמתם יפהפה, מעט עכור או מעט צלול (תלוי אם אתם אופטימיים או פסימיים).
על הנוזל הכתמתם צף לו בנחת ראש קצף לבן, צפוף ובינוני.
בהחלט ניתן לומר על המראה של הבירה שהוא רענן, מושך ובאופן כללי ייצוגי מאוד. בירה פוטוגנית שעושה חשק ללגום ממנה.

הריח, כיאה לבירות APA– כשותי ופירותי, בעל נוכחות אבל לא אלים.
ארומות מפתיעות מעט המזכירות דבש, וגם ארומות המזכירות אפרסקים ופירות של קיץ.
אומרים שריח יכול להיות אחד הגורמים החזקים ביותר לעידוד הזיכרון, ושהרחה של ניחוחות שונים יכולה להעלות בן רגע זכרונות ענוגים מהילדות.
גם הריח של קוקמונגה הזכיר לי משהו, ובמקום לתת לשאר חברי המשפחה לשתות- נשארתי דבוק לכוס לעשות אינהלציה עד שאזכר. זה לא עבד. החלטתי לנסות להיזכר אחר כך.

המתיקות והפירותיות המשיכו גם בגזרת הטעם- הבירה מתוקה למדי (במובן של לא יבשה) ובעלת טעמי פירות קיציים, מעט דבש ומעט מייפל אפילו. תמהיל הטעמים הזה מרגיש כמו שילוב בין טעמי הכשות לאסטרים הנוצרים מתסיסת השמרים, יחד עם מעט "פאנקיות" חמצמצה ובלתי מוסברת.
משיחה עם טועמי בירה נוספים התברר לי שמזלי דווקא היה טוב, ושהשימוש הזה בשמרי פרא גרם לבקבוקים רבים להיות בלתי שתיים. את הבעיה הזו, מבטיחים במבשלה, הם כבר פתרו בבישול החדש.

את כל הקוקטייל הטרופי הזה מאזנת מרירות עדינה ויפה, שעדיין משאירה את כל הטעמים הקיציים, אבל נותנת לנו להבין שאכן מדובר בבירה.
מכלול הטעמים והגיזוז הבינוני מעסיקים מספיק את הפה כדי לא להרגיש גם את 6.2% האלכוהול שהבירה הזו מכילה.

בסופו של דבר- אגב- קפץ לי לראש מה הריח שהזכירה לי הבירה.
לא היה מדובר בשום זיכרון ישן, אלא בבירה אחרת (שאני עדיין מקווה שתצא לה גרסה אחות)- Home Alone 2 של הדובים.

אם ככה, בשורה התחתונה אני יכול לומר שהבירה הזו הייתה מפתיעה, מרעננת וכיפית.

גוף: 2.5
גיזוז: 2.5
כמות אלכוהול מורגשת: 2
כשותיות: 3
ציון כללי: 3

לרוויה!
יוחאי.