מי שעוקב אחרי הבלוג הזה בשנה וחצי האחרונות (שאפו) וזוכר את מהלך הכתבות (צל"ש)- יודע שפעם לא אהבתי בירות מסוג IPA.
המרירות הכשותית העוצמתית שמאפיינת את הסגנון צרמה לי, לא ידעתי איך לאכול (לשתות) אותה.
אט אט, ובעיקר תודות לדאבל IPA שסובבה לי את הראש, התחלתי להתרגל לסגנון, והיום אפשר לומר שאני הופהד- ראש כשות- לא קטן.
עם התהליך נחשפתי ולמדתי לאהוב את הפרשנות האמריקאית לסגנון, את האקסטרים שיש בה, את הנועזות. בירות בסגנון ה-60 min IPA של דוגפישהד, הפכו להיות הפייבוריטיות שלי.
אבל כל מי שיודע מה זה IPA (ומי שלא- בשביל זה יש לינק למעלה) יודע שהוא במקור סגנון בריטי. עם כשות, לתת ואופי בריטי.
אז חייבים מידי פעם לחזור למקורות, ולראות מאיפה הכל התחיל.
אם כך, שלחתי את זרועי הארוכה לחנות, ושבתי עם בקבוק עסיסי של בירת ה-IPA של פולר'ס. בתכלס- שם המבשלה הוא גריפין, אבל אנחנו נמשיך לקרוא לה פולרס.
הבירה, המאוכלסת בבקבוק בעיצוב קלאסי, עם תווית אלגנטית, נמזגת כתמתמה ענברית, צלולה ויפהפיה. ממש כמו שאפשר לדמיין אותה נמזגת בהודו, אחרי יום חם וארוך, תחת עץ מנגו.
לבירה ראש קצף בעובי אצבע וקצת, לבן בוהק, מעט אוורירי. ראש הקצף הזה היה יכול להתקבל אצלי בתור עץ ריח- מדיף ארומות של פרחוניות עדינה, כמו שדה, וניחוחות "ירוקים" מרעננים, טריים ונעימים.
גוף הבירה בינוני, מעט סירופי, אך לא סמיך ועשיר, ודווקא מחליק בגרון בקלילות מרווה. זאת, אף על פי הגיזוז המפתיע של הבירה, שהיה יותר חזק ממה שנראה, וממה שציפיתי מבירה שעד כה הייתה עדינה.
בלגימה ניתן לחוש מייד בטעם מתקתק, גם הוא מעט סירופי, שנותן תחושה של בירה שהתיישנה זמן רב (אולי במסע הארוך באימפריה בה השמש לעולם לא שוקעת). מתיקות זו- איך לא- מלווה במרירות כשותית מורגשת ובעלת במה, אך עדינה משמעותית מאותן בירות אמריקאות אליהן התרגלתי.
כשות- אנקדוטה מעניינת- נוטה לאחר תקופת יישון לאבד ממרירותה, ולהוסיף נופך מתקתק של כשות מיושנת. ככה מרגישה המתקתקות של הבירה הזו. האם יש אמת בדבר? מי יודע. אני לא מאמין שהבקבוקים היום עוברים תקופת יישון מספיק ארוכה לצורך העניין, אבל את החוויה ניתן היה לחוש בכוס.
הלגימה נגמרת יבשה למדי, ארוכה, מאוזנת בין המר והמתוק, וקצת "תופסת" את הפה בתחושה עפיצה, וגוערת בך בנימוס בריטי להרים את הכוס ללגימה נוספת.
גוף: 3. בעל סמיכות מסויימת, אך קל ונעים לשתיה.
גיזוז: 4. הבירה עוברת תסיסה שניה בבקבוק, ואוספת על הדרך המון המון בועות.
כמות אלכוהול מורגשת: 1.5.את 5.3% האחוזים האלה לא תרגישו בטעם, הם מוסווים נהדר. אם תשתו את כל החצי תרגישו אותם קצת בדם.
כשותיות: 3.5. מורגשת במרירות, בטעמים, בארומות- אבל הכל בצורה מחושבת. תקיפה אך עדינה.
ציון כללי: 3.5. IPA נעימה, קלה לשתיה. 
בסופו של דבר מדובר בבירה קלאסית, ומרגישים את זה. בירה שנותנת לך להבין מאיפה הגיע ה-IPA, ונותנת פרספקטיבה טובה על לאן הוא התפתח.
בהחלט בירה שאשתה שוב (מחכה לטעום מחבית), ואמליץ עליה לכל מי שארצה לפתוח אותו לעולם המר יותר, בלי שיכווה בשלוק הראשון.
לרוויה,
יוחאי.