"!Drink up, me heaties, yo ho"
Captain Jack Sparrow
על מבשלת ספארו הביתית שמעתי לראשונה בתערוכת Beers 2013, שם פגשתי את דרור ספיר- הבעלים, אחרי שחזר ממסעותיו בניכר.
הטעימה הראשונה שלי מפרי ידו הייתה בברופארטי (מסיבת הבישול השנתית של מועדון המבשלים הביתיים חובבי ציון) שם שתיתי IPA שיושנה בארץ כשנתיים אם אני זוכר נכון, בזמן שקפטן דרור טייל בעולם.
מאז עברו הרבה מים בנהר, את דרור פגשתי כאחד המבשלים במבשלת העם, ואפילו הזדמן לנו לספר לכם על הבירה אותה יצרו הוא ואריאל דרוק (מבשל נוסף)- הדובים brewer's choice.
ובינתיים, המשיכה מבשלת sparrow הביתית לבשל ואף למזוג באירועים (לא שנכחתי, פשוט ראיתי בפייסבוק), והגיע העת והשעה- לצאת למדפים.
כך נשכרו שירותיה של מבשלת העם, ובוקבקה sparrowheat- בירת חיטה ״פריסטייל״ לפי הבקבוק, או ״בירת פיוז׳ן בין הסגנון הגרמני והבלגי״.
בירת פיוז׳ן? כמו ג׳ילט פיוז׳ן? מה?
לא. הכוונה היא לכך שהבירה מבושלת תוך התייחסות לשני סגנונות – חיטה בווארית (ואם נדבר במותגים גדולים- ווינשטפן) וחיטה בלגית (הוגארדן), או בעצם – בירה שמבושלת בהתאם לסגנון אחד – הסגנון של היוצר שלה.
מדובר בבירת חיטה כהה ועשירה באלכוהול (6.2%, בכל זאת) מתובלת בדבש ותערובת תבלינים (ואם אנחנו מדברים על חיטה בלגית – אני רק יכול לנחש שקליפות תפוז וגרגרי כוסברה נמצאים שם).
המזיגה של הבירה מפתיעה מאוד. אני ציפיתי לנוזל כתמתם, יחסית בהיר עם ראש קצף לבן וגדול.
במקום זאת מצאתי את עצמי מוזג בירה בצבע אדמדם חלוד, דבשי משהו, עם ראש קצף בצבע קרם, עבה וצפוף. נראה טוב.
בריח? בסך הכל, מה שמצופה מחיטה בווארית – ריח של ציפורן, תבלינים, וריח מאלטי רך. ואלכוהול.
בטעם? מתקתקות (גם מהלתת, ואולי גם מהדבש, אבל אם לא היה כתוב דבש לא הייתי מנחש), מעט חמצמצות חיטה אבל לא כמו שהייתי מצפה, ומעט מרירות ויובש בסוף הלגימה. ואלכוהול.
רגע… אמרנו תבלינים לא? אז פה טמון סוד הקסם של הבירה הזו לדעתי.
אמנם לא ממש הצלחתי לשים את האצבע על שום דבר ספציפי, או לזהות טעמים ייחודיים כלשהם (יכול להיות שאני פשוט צריך לתת לחך שלי להתפתח עוד) וגם פה – אם התווית לא הייתה מלשינה לי – לא הייתי מחפש תבלינים, אך כנראה שהם תורמים את חלקם בצורה יפה לבירה.
כמו שקראתי במאמר לא מזמן – כיף לשים תבלינים בבירה, וכל מבשל ביתי רוצה שירגישו את התבלין ששם, אבל זו לא סיבה להגזים. צריך שהתבלינים יתרמו לטעם הכולל של הבירה, ולא יאפילו עליו. לדעתי זה מה שהשיגו בבירה הזו, אז שאפו.
גוף: 3. נעימה לשתיה, לא דלילה ולא כבדה
גיזוז: 2.5. במתינות, לא תופס תשומת לב.
כמות אלכוהול מורגשת: 4. גם בריח, גם בטעם, והדבר היחיד שהוציא את הבירה הזו מאיזון.
כשותיות: 0.5. מממ… לא. אולי קצת ביובש בסוף הלגימה.
ציון כללי: 2.5. בירה שכיף לשתות.
בשורה התחתונה אני יכול לומר שאמנם זו לא בירה סופר מיוחדת, ויש עוד דומות לה וטובות ממנה, אבל בהחלט כיף לשתות אותה, היא נעימה, טעימה, מרווה ועושה את העבודה.
משהו שבשמחה הייתי מזמין באיזה יריד ליד האוכל.
לרוויה,
יוחאי
נ.ב
התמונות נלקחו מהפייסבוק הרשמי של המבשלה. בנוסף, תודה לBeerMarket ולBeer&Beyond על השימוש בתמונותיהם.