סטלה ארטואה - אריסטוקרטית בשקל

The mouth of a perfectly happy man is filled with beer" –Ancient Egyptian Wisdom"

קצת רקע:

סטלה ארטואה היא בירת לאגר בלגית, שייצורה התחיל ב1926. הבירה התחילה כבירה עונתית לכבוד חג המולד, אבל היתה כל כך פופולרית שהפכה לבירה שנתית. מאז שהגיעה לאירופה (אחרי השקת מבחן בקנדה) ב1930, היא אחת הבירות הנמכרות באירופה, עם מחזור של מיליארד ליטר בשנה.  מבשלת הבירה של סטלה, אשר ממוקמת בליבן, בלגיה, היא אחת הותיקות באירופה, עם תיעוד שמגיע עד ל1366.

הבירה מכילה 5% אלכוהול , ונעשית עם 4 מרכיבים בלבד, מים, לתת שעורה, כשות ושמרים.

סגנון הבירה:

הבירה, כפי שצוין קודם, היא בירת לאגר בלגית, שמאופיינת בצבע בהיר, ומוגזות בינונית. הבירה מאופיינת בטעמים מתקתקים לצד טעם לוואי מריר מאוד.

על מנת למזוג את הבירה צריך להיות סוג של גאון (לפחות ע"פ האתר של סטלה) ונדרשים 9 צעדים מדוקדקים ומדויקים ע"מ לקבל את החצי המושלם.

בכלל, ממתגי הבירה שואפים לעשות אותה משהו שהוא מעבר לבירה, אלא ממש אריסטוקרטיה מלכותית, אבל כל זה לא יעבוד להם אם הבירה לא ברמה.

טמפרטורת הגשה מומלצת : 4-6 מעלות.

הבירה עצמה:

מלכותיות הוא דבר נהדר, גם אריסטוקרטיות, אם יש משהו שמצדיק. סטלה ארטואה מציגה את עצמה כ"בירה של המלכים", וממתגת את הבירה כבירה של האליטה. ובאמת, אם לשפוט ע"פ הבקבוק, הצבעים והקישוטים בהחלט מעניקים לסטלה איזהשהו פאסון של מלכותיות, אבל ברגע אחד הכל נעלם. השלוק הראשון , מלווה במתקתקות ומרירות מתגברת, לא יאה לבירה מלכותית, אלא יותר לבירה שכונתית ששותים עם החבר'ה. היא לא קלילה במיוחד, וגם כמות הגזים בה בינונית לחלוטין. האלכוהול כמעט ואינו מורגש, אבל המרירות משתלטת ככל ששותים יותר, ונהיית השליטה הבלעדית של הבירה לקראת סיום השתיה. זה לא בהכרח דבר רע, אם אתם אוהבים את הבירה שלכם מרירה עם נגיעות מתקתקות, אבל זה לא מה שהייתי מצפה מבירה שנועדה לאצולה. הבירה יורדת בגרון לא רע, למרות שכמות הגזים הלא מעטה גורמת לצריבה בגרון אם שותים מהר מדי. צורת ההגשה הממולצת היא בעזרת כפפה לבנה, אבל מי שאין לו כפפה לבנה בבית, יכול להשתמש גם בכפפת מטבח, אמנם פחות אריסטוקרטי, אבל עושה את העבודה.

המחיר נע בין 8-12 שקלים ל330 מ"ל.

מבחן הטעימה:

גוף- 2

גיזוז- 3.5

כמה האלכוהול מורגש- 1.5

בסופו של דבר, ציון כללי 2.5, הבירה אמנם לא בירה רעה, אבל היא קולעת יותר לטעמם של אלה שאוהבים את המרירות המתפרצת של כשות, ואני לא ביניהם.

אין ספק שציפיתי לקצת יותר.

שלכם, ניצן.