בלייזר: גם מקטורן מוזר, גם מגזין גברים, וגם שיטה להסרת שיער ומשקפיים.
אנחנו פה בשביל לכתוב על בירה. כלומר- לשתות בירה, ואח״כ לכתוב.
אז מגזין בלייזר המוכר ממשיך במסורת שלו לשתף פעולה עם מבשלות בוטיק ישראליות- והנה אנחנו פוגשים בירת בלייזר חדשה על המדפים- נגב בלייזר. (נגבלייזר. למה לא?).
שיתוף הפעולה של המגזין עטור הטסטוסטרון עם מבשלת נגב מגיע אחרי המהדורה הקודמת עם מבשלת אלכסנדר, והראשונה שלא הרבה זוכרים- ג׳מס בלייזר.
אגב, כיוון שעדיין ניתן למצוא בשוק בקבוקים של אלכסנדר בלייזר, אני חושב שזו הפעם הראשונה שלמגזין ישראלי יש שני מוצרי מזון על המדף. קטע.
את הסנונית הראשונה שבישרה לנו על יצירת הבירה ניתן היה למצוא בסטטוס טיזינג של תומר רונן- בשלן במבשלת הנגב- שסיפר על ערב טעימות יחד עם צוות המגזין.
מקורות חסויים חשפו בפנינו שהבירות שהובילו בערב הטעימות היו דאבל בלגית (לא מפתיע- ישראלים אוהבים טריפל ודאבל בלגיות- ראו אלכסנדר בלייזר. לדעתי זה בגלל חישוב ״עלות מול תועלת״ של תכולת אלכוהול גבוהה במשקה) וגם IPA– שוב סגנון אלכוהולי, אך הפעם מאוד מריר וארומטי.
נסיון מעניין- לשלב בין דאבל בלגית מתוקה ועשירה לבין IPA. נחכה ונטעם.
אז איך הבירה?!
ובכן, הצבע באמת מתאים- אולי קצת כהה ל-IPA, אבל סבבה לגמרי לדאבל בלגי. משהו בכתום חלודה, ענברי הזה גם ממש מעורר תיאבון. בירה שנראית טוב ועושה חשק לשתות אותה. כבר התחלנו בטוב.
ראש הקצף יפה ויציב, ומריח מעט כשותי. לא מספיק כמו שהייתי מצפה מ-IPA (או מבירה שעברה שבועיים דרייהופינג לפי הפירסומים). חבל. מרגישה כאילו היא היתה יותר ארומטית פעם, ועבר לה, אע״פ ששתיתי את הבירה בשבוע שיצאה…
בטעם אני חייב לומר שכנראה קלעו בול למטרה, וסחטיין.
הבירה מתקתקה כמו שדאבל בלגי מתקתקה, אבל גם מרירה ועדיין נותנת תחושה של ״בירה!״ כמו שכנראה רצו בבלייזר. הבירה לא מתוחכמת ולא מפונפנת ולא מנסה להמציא את הגלגל מחדש. היא פשוט בירה טעימה, ״זורמת״. כיף לשתות אותה בסך הכל, והיא עונה יפה על טווח טעמים רחב לדעתי, וכך קהל הלקוחות שלה, שהוא לא בהכרח קהל שרוף של בירות בוטיק- יוכל להינות. אפילו אנשים שעדיין מגדירים את העדפות הבירה שלהם כ״בהירה״ ו״כהה״ יכול להתחבר לבירה בצבע ״אמצע״. (לא שאני מזלזל בחלוקה הזו, פשוט נראה לי הזוי להעדיף ולחלק את כל הבירות בעולם ע״פ ״בהירה״ ו״כהה״ ולא ע״פ טעם, ריח והעדפה אישית…)
בשורה התחתונה- בלייזר ידעו יפה מה לבקש ומה הקהל הרחב יאהב, ומבשלת נגב ידעה איך לתרגם את פרופיל הטעם הזה למתכון שלדעתי עושה את העבודה, גם אם לא נופל תחת סגנון בירה מוגדר. כי בתכלס- מה שחשוב זה לשתות ולחייך. לא חייבת להיות הבירה הכי טובה ומדוייקת בעולם כדי לבוא בטוב, ופה זה הצליח.
גוף: 2.5. בינוני, לא בירה מים אבל גם לא איזה נקטר סמיך.
גיזוז: 2.5 יחסית עדין, ואני אישית הייתי מעלה קצת. היה הופך למרענן אפילו יותר.
כמות אלכוהול מורגשת: 3. אחוז אלכוהול גבוה שמוסתר יפה בטעם, ומורגש רק אח״כ מעט.
כשותיות: 2. עוד ארומה! עוד! לא חסרה מרירות או טעמי כשות.
ציון כללי: 3.
לרוויה!
יוחאי.