"שמעתי איש אחד אומר שבירה אינה יכולה להיות דבר רע. אני לא מסכים. יש כמה בירות טובות הרבה יותר!" -א.א. מילן-
בירת מידן היא בירה חדשה ושונה בנוף הבוטיק הישראלי.
הסיבה לכך- הבירה מיועדת לרגישים לגלוטן וצליאקים- ולכן מורכבת משלל מרכיבים שונים ומשונים: לתת כוסמת, לתת קינואה, דבש, סוכר חום, סילאן, דבשה (מולאסיס), ואיך לא- לא מעט כשות.
הבירה, כפי ששמתם לב- אינה מכילה שעורה או חיטה, ונוצרה מתוך הצורך של בריאן מידן, רגיש לגלוטן- לכוס בירה איכותית וקרה.
על ייצור הבירה שמעתי לראשונה כבר לפני שנתיים, עת הייתי חניך במכינה קדם צבאית יחד עם בתו של בריאן- מעיין. לשמחתי, לפני כמה חודשים, ורגע לפני השקת הבירה- ראיתי שהפרוייקט גדל והתפתח- בפוסט בבלוג של דגן בר אילן. שמספר גם על הקשיים בעבודה עם חומרי הגלם הלא שגרתיים.
הבירה הושקה לקהל הרחב בסופו של תהליך ארוך, בערב מיוחד בבירמרקט.
בסופו של דבר, הצלחתי לפנות את הזמן לטעום את הבירה בצורה רצינית (אחרי טעימה קצרה ולא מפוקסת בבירס 2013), בזמן סשן שתיה עם החברים מהמכינה.
אני חייב להודות שניגשתי עם חשש מסויים, כיוון שאנשים רבים אמרו לי שבירות ללא גלוטן, חוץ משחלקם כשרות לפסח- לא טובות לכלום, וגם אנשים שטעמו את מידן אמרו שהיא סבבה- אבל זה לא זה.
בואו נראה.
הבירה נמזגת בצבע חום- ענברי בהיר וכתמתם, וראש קצף אוורירי ולא צפוף.
מיד עם המזיגה אפשר להריח את הניחוח העז של הכשות שעולה מן הבירה: ריח הדרי- מריר- חמצמץ שמזכיר אשכוליות, ונותן איזו אסוציאציה בכלל ל- IPA, ואיתו ריח מתקתק של דבש.
הגיזוז של הבירה בינוני, ויחד עם הגוף הקליל שלה, עוזר להעביר את רכבת הטעמים שלה בזריזות על הלשון.
ובאמת- הבירה מכילה עושר טעמים מפתיע- מרירות כשותית מרעננת, יחד עם סוגים שונים של מתוק- משהו שמזכיר מאפים, משהו שמזכיר דבש, או פרי שכבר מאוד בשל, ואיזו חמצמצות שבאה והולכת.
דווקא החמצמצות הזו בבירה הפריעה לי, ואני זוכר אותה גם מהטעימה בבירס. אז- בריאן אמר שאולי היא מהמולאסיס. כיוון שלא זכור לי ששתיתי בירות אחרות עם מולאסיס- קשה לי לקבוע בעצמי.
לרוב הייתי אומר שבירה שמכילה כל כך הרבה טעמים שונים צריכה גם גוף כבד שיחזיק אותם, ושכל לגימה תשב קצת זמן בפה, אבל פה- התוצאה כייפית מאוד.
הבירה מרעננת, שתייה ביותר, מעניינת, ובאמת שהיא בירה טובה. וטובה גם יותר מבירות שעורה שונות שטעמתי.
למרות זאת, אני חייב להסכים עם האנשים שאמרו שהיא איכשהו מרגישה כמו לא- בירה. איפה שהוא בתמהיל הזה חסר לי הטעם הלתתי- לחמי, וגם משהו במרקם, אבל לשמחתי קל להתעלם מעניין הזה והוא מוסתר היטב על ידי הכשות, שנותנת תחושה מוכרת של בירת בוטיק נועזת.
גוף: 2.5- קל ומרווה, אבל ממש לא מיימי.
גיזוז: 2.5- עדין. שם- אבל לא תופס תשומת לב.
כמות אלכוהול מורגשת: 1.5 מוחבא בין הטעמים, לא נותן תחושה בפה או בראש.
כשותיות: 3.5- ארומה מורגשת מאוד, טעם מורגש. משחקת תפקיד מפתח בבירה הזו.
ציון כללי: 4. באמת משקה מעניין, שאני בטוח שאמליץ אליו לרגישים לגלוטן, וגם לסתם אנשים. רגילים ומשעממים שכמונו.
אני בטוח שאשתה אותה שוב בהזדמנויות שונות.
לרוויה,
ופה גם- לבריאות,
יוחאי.