ההודית המכוערת של רונן - הברווזון המכוער

"את כל תהילתי אתן בעבור גביע של אייל" וויליאם שייקספיר, 'הנרי החמישי'

'הבירה ההודית המכוערת' היא בירת ה-IPA של בירות רונן, המבושלות במבשלת שריגים.
היא גם נושאת את השם שעורר הכי הרבה התייחסות בקרב הסובבים אותי עד היום.

אז למה? למה הודית מכוערת?
הבירה, כמו שאר הבירות של עופר רונן, מבושלת בסגנון קראפט אמריקאי. אני חושב שאפשר להסביר את הרוח של הסגנון בעזרת הסלוגן של מבשלת דוגפישהד (מי שלא מכיר- שיכיר!):  'off centered ales for off centered people'- בירה לא מאוזנת, או משוגעת, לאנשים משוגעים.

אם ככה- לא מפתיע שגם הבירות של רונן יהיו קצת מעורערות בנפשן- קצת דוחקות את הסגנונות, קצת אקסטרווגנטיות.
ההודית המכוערת קיבלה את שמה עקב הניגוד, וההפתעה שהוא יוצר- בין הארומה שלה: פרחונית, חמצמצה, אך עם ניחוחות מתקתקים של  לתת; ובין המרירות הכשותית האגרסיבית מאוד שלה.

ובאמת- הבירה ארומתית מאוד- ומעלה המון ריחות מעניינים של פירות אך גם של לתת.
מיד עם הלגימה מרגישים את כל הארומות האלה מתגמדות לעומת הכשותיות הדומיננטית מאוד שלה. המרירות פשוט מציפה את הפה, וגורמת לך לבלוע מהר את הלגימה. אבל- זה לא נגמר פה. מיד אחרי הבליעה נשאר בפה אפטרטייסט מר מאוד אבל קצת שונה. אם תנסו לצקצק קצת בלשון אחרי הבליעה- תגלו גוון נוסף של המרירות.
החוויה הזו של כל כך הרבה תחושות- מספר תחושות בארומה, מספר תחושות של מרירות- בהחלט הופכת את הבירה למשהו מיוחד.
הברווזון המכוער- גרסת הודו.

עוד פלוס גדול של הבירה הזו, לדעתי, הוא שהיא לא עקשנית. ומה הכוונה? אם בירות IPA אחרות, כמו הגריזלי של הדובים או ה-IPA של הדאנסינג קאמל, פשוט התנחלו על בלוטות הטעם למשך הרבה זמן- ההודית המכוערת באה, נותנת לך כאפה על הלשון- ולא מפריעה לשאר האוכל. אם בכלל אוכלים לידה…

הגוף של הבירה קליל למדי, אבל יחד עם זאת לא דליל ומיימי, וכמות האלכוהול- למרות שמדובר על 6.5% לא באמת מורגשת בכמויות קטנות, אבל אני מניח שאחרי שתייה של חצי כבר יהיה אפשר לחוש.

זוכת מדליית זהב בתחרות BIRA

על הגיזוז קצת קשה לי לאמר. למה? עוד חוויה.
את הבקבוק קניתי בביקור שלנו במבשלת שריגים, יום או יומיים אחרי הביקור בביר-מרקט (אני עוד שניה במבשלה, אני כבר אקנה שם- לא?).
מאז הבקבוק ישב על המדף וחיכה לפתיחה. מהמדף למקרר, מהמקרר לשולחן- ומהשולחן- לכוס, למפה, למגבת וגם כמעט למחשב שהיה ליד. ברגע שהסרתי את הפקק הבירה פשוט החלה להקציף ולגלוש באמוק, ואני נשארתי בסופו של דבר עם בערך חצי בקבוק של שליש- ועוד ארבעה בני משפחה שסקרנים לטעום. לגימה או שתים לכל אחד היו מספיקות להבנה של הבירה- כי כמו שאמרתי- היא מוחלטת.
אז למרות החוויה המפתיעה, שאולי נבעה מתסיסה שניה אגרסיבית מידי- ההודית המכוערת בהחלט הפכה לאחת הפייבוריטיות המשפחתיות.

לרוויה,
יוחאי.

גוף: 2. קליל אך לא דליל.
גיזוז: בבקבוק הבא אני אדע באמת.
כמות אלכוהול מורגשת: 2.
כשותיות: 5.
ציון כללי: 4.5.