קצת רקע:
ג'קס וינטר אייל היא בירה במהדורת חורף מיוחדת, שהושקה בתערכות Beers2012.
הבירה מבושלת במבשלת שפירא, שנמצאת בשורק והוקמה ע"י שני האחים דני ואיציק שפירא. הם התחילו לבשל מזמן בביתם בירושליים, אך רק ב2011 גדלו והקימו את מבשלת שפירא באיזור התעשייה שורק. ניתן לקרוא קצת יותר כאן.
סגנון הבירה:
ג'קס וינטר אייל היא בירה חזקה ומחממת בצבע חום-אדמדם, שקצת מזכיר אמבר אייל. מה שמיוחד בבירה הזו, הוא שהיא מיושנת עם שבבי עץ שהושרו בוויסקי ג'ק דניאלס. נשמע מפחיד. קצת קשה לאפיין את הבירה הזו ולהכניס אותה לקטגוריה מסויימת של אייל, ולכן אגדיר אותה כמיוחדת.
בבירה יש 7.8% אלכוהול.
על הבירה:
את הבירה טעמתי לראשונה מבקבוק, ולאחר מכן גם טעמתי אותה בBeers2013 מהחבית, ואני חייב להגיד שלדעתי אלה שתי בירות שונות לגמרי, כשאני נוטה יותר לחבב את הגרסה המבוקבקת.
נתחיל מהארומה של הבירה. הארומה כבדה, מתוקה וגם מעט אלכוהולית. הצבע הנהדר של הבירה הוא חום אדמדם, יותר לכיוון החום ויותר כהה מאמבר אייל. והשלוק. אוי, השלוק. מתחילתה ועד סופה הבירה מתוקה, ומזכירה לי מעט דאבל בוק. מרקם קרמי פנטסטי, שמחליק על הלשון ובמורד החך בקלילות, למרות שהיא די כבדה. ולמרות שהיא כבדה, לפני שאני מסיים את השלוק נוצר חשק עז לשתות עוד ועוד.
הגיזוז של הבירה עדין ביותר, עם בועיות קטנות ונחמדות שלא מעקצצות על הלשון.
לאורך כל השתייה יש תחושה של בירה אלכוהולית, אבל אין יותר מידי טעם אלכוהולי. כלומר, מרגישים אותו שם, אבל הוא לא מחמם מי יודע מה את הגרון, והוא לא גורם לעווית בפנים כמו כששותים יין. קצת קשה להסביר במילים. ואולי אלה השבבים שהושרו בוויסקי לפני הכנסתם למיכל התסיסה, שנותנים את אותותם.
גוף – 3.5, אך עדיין היא לא מאוד כבדה.
גיזוז – 1.5, כיפי ופשוט.
אלכוהול – 3.5, מורגש מאוד, אך לא מפריע לשתות הרבה.
כשות – 1, ממש לא מורגש.
סה"כ אני מדרג את הבירה 4.5, והיא מקבלת אצלי בירבלוג'ס צ'ויס בוודאות. לצערי הרב זוהי בירה במהדורה מוגבלת לחורף בלבד, שיוצאת פעם בשנה. בהחלט אשמח לשים עליה את ידי בכל מקום בו אתקל בבירה הנהדרת הזו, ואני ממליץ לכל מי שאוהב בירות לפחות לנסות אותה, אפילו אם זה לא הסגנון שלכם.
לחיים,
שחף.
דעה שניה- יוחאי
כמו שחף, אני מסכים שיש הבדלים מורגשים בין הבירה בבקבוק ובחבית, אך אני העדפתי יותר את הגרסה המבוקבקת שטעמתי בבירס. הטעם המתוק של הבירה משתלב נהדר עם טעם והריח המרומזים של הוויסקי, והאפטר טייסט נשמר לאורך הרבה זמן בפה עם תחושה עוקצנית של משקה חריף. שלא כמו שחף, אני חושב שהאלכוהול נוכח הן בריח, בתחושה ובטעם, וכמה דק' לאחר השתיה (על בטן ריקה)- גם בראש. למרות זאת העניין משתלב בצורה מאוד סימפטית. הגיזוז העדין, לטעמי עדין מידי, והייתי שמח אם הייתה קצת יותר מוגזת. אני מאמין שזה גם היה משתלב טוב עם הגוף היחסית כבד וקרמי (ונהדר) של הבירה. אחלה בירה!