בלאק שוקולד סטאוט - פשוט כן!

הערך העורך (2016): הבירה אינה מיובאת בצורה סדירה לארץ

"An Irishman is the only man in the world who will step over the bodies of a dozen naked women to get to a bottle of stout.”

~אימרה אירית.

קצת רקע:

מבשלת ברוקלין הוקמה ב1987 ע"י סטיב הינדי וטום פוטר. הינדי , שלמד בישול בירה במהלך שהותו במדינות שכנות אלינו (ערב הסעודית, סוריה, ועוד כמה מקומות נחמדים) , חבר לפוטר (השכן שלנו) והם הקימו את המבשלה בברוקלין אשר בניו יורק. הלוגו של המבשלה עוצב ע"י המעצב המפורסם מילטון גלסר (הממציא של הסלוגן I love New York, והלוגו שמתלווה אליו). בתחילת דרכם , הם שכרו את שירותן של מבשלות אחרות , בהן הם בישלו את הבירות שלהם, אך ב1996 , קנו מפעל לייצור מצות (כן כן , מצות לפסח) והפכו אותו למפלצת החמץ שמוכרת כיום כמבשלת ברוקלין. הברומאסטר של המבשלה מאז 1994 הוא לא אחר מאוליבר גארט , כותב הספר המצוין "The Brewmaster's Table: Discovering the Pleasures of Real Beer with Real Food" ', ספר העוסק בהתאמה בין בירות לאוכל, ונחשב  הספר המקיף ביותר שנכתב בנושא. כמו כן גארט הוא גם שופט בתחרות הבירה הגדולה ביותר בארה"ב (במשך ה11 שנים האחרונות).

סגנון הבירה :

הבירה היא מסוג סטאוט אימפריאלי (Imperial Stout) , סטואטים שהם לרוב מעל 9% אלכוהול, שבושלו לראשונה בשלהי המאה ה18 באנגליה. הבירה נקראת אימפריאלית, מכיוון שבמקור בושלה במיוחד בשביל יקטרינה השניה , קיסרית רוסיה. הבירה מאופיינת בצבע כהה (לעתים קרובות ממש שחור) , ומבושלת עם לתת קלוי מאוד , מה שנותן לה טעמים כבדים של שוקולד וקפה קלוי.

הבירה הזאת , ספציפית, משתמשת ב3 סוגי לתת,  ו2 סוגי כשות, והיא מתיישנת בבקבוק לאורך שנים, וככל שהיא מתיישנת , כך הטעמים שלה יותר מודגשים . הבירה מכילה 10% אלכוהול, וטמפרטורת ההגשה הממולצת בה היא 11-13 מעלות.

הבירה היא בירה עונתית ומבושלת במשך 4 חודשים (חודשי החורף) בשנה בלבד, מה שהופך אותה לבירה שקשה במיוחד להשגה בחודשי הקיץ.

הבירה עצמה:

זאת בירת הסטאוט הכי טובה שאני מכיר, נקודה. אם אי פעם טעמתם שוקולד 90%, דמיינו אותו עכשיו בראש, עכשיו תדמיינו שאתם שותים אותו , זה ממש ככה. יש סיבה שקוראים לבירה הזאת בלאק שוקולד סטאוט, טעמי השוקולד בה פשוט כל כך מודגשים וכל כך עמוקים, שאתה מרגיש כאילו אתה שותה מין נוזל שוקולד כשאתה שותה אותה. הבירה היא סמיכה מאוד, אבל שלא כמו סטאוטים אחרים (תחשבו גינס או מרפיס), היא לא מסרבת לרדת בגרון, אלא יורדת בקלות ובכיף. היא בירה לא קלילה , ואי אפשר ממש לשתות המון ממנה, פשוט כי היא כל כך ממלאת, אבל כל שלוק ממנה הוא בגדר חלום שמתגשם. האלכוהול מורגש היטב, ואפילו טעמי השוקולד העזים אינם יכולים להסתיר אותו, אבל זה לא שיש צורך להסתיר אותו, האלכוהול, אם כבר, מדגיש את הטעמים השוקולדיים וגורם לבירה להיות הרבה יותר עזה. הבירה שאנחנו שתינו היתה בציר (כן זאת בירה מיושנת אז מותר לי להגיד בציר) אוקטובר 2010, ז"א, בירה שכבר בת יותר משנה וחצי, ומה אני אגיד לכם, היא נפלאה. היא התיישנה בבקבוק בצורה מדהימה בשנים שניתנו לה, ואפילו התסיסות שלה (שהיא מועטת מאוד) לא ברחה לשום מקום. התסיסה של הבירה הזאת ממש ממש עדינה, על גבול הלא מורגשת, ועדיין , למרות זאת , כשמוזגים את הבירה רואים בועות מוזהבות יפייפיות שקוראות לך ללגום מהבירה הנפלאה הזאת. זאת פשוט בירה מדהימה לאוהבי סטאוט, ואפילו לכאלה שפחות מתחברים לסגנון.

גוף – 4– הבירה כבדה למדי , אבל זה לא גורע ממנה בשום דרך, פשוט כי ככה היא צריכה להיות.

גיזוז – 1– כמעט ולא מרגישים את התסיסה בעת השתיה, וזה לא מפריע בכלל.