גריגורי רספוטין~ God has seen your tears and heard your prayers. Fear not
עבר די והותר זמן, אבל סוף סוף אפשר להכריז, יש יותר מאימפיריאל סטאוט אחד ראוי לשמו בארץ! כאילו שגעגועי לאימפיריאל סטאוט טוב נענו (אחרי שהבלאק שוקולד סטאוט נעלמה ממחוזותינו, יחד עם שאר בירות ברוקלין לפני זמן מה), האימפיריאל סטאוט של אלכסנדר באה להשלים את החסר.
אני יודע מה אתם חושבים לעצמכם, "אבל ניצן, הנוקטוס 100 של ריגלה (שיט, אני לא מאמין שלא כתבנו על אף בירה של ריגלה מעולם! שיים און אס) היא אימפיראל סטאוט מעולה!", אתם צודקים! אבל נראה אתכם מנסים לסיים 600 מ"ל של הנוזל בעל אחוז האלכוהול הגבוה הזה… לפעמים כל מה שצריך זה רק שליש!
לכל אלו שלא מכירים את הז'אנר, אימפיריאל סטאוט (ולרוב גם נכנסת פה המילה "רוסי"), או RIS בקצרה, הוא סגנון בירה שמוצא את תחילתו במאה ה-18, עת ניסו מספר מבשלים (ממבשלת Thale's) להרשים את הצארית הרוסיה קתרינה השניה. התוצאה – בירה מאלטית, עתירת אלכוהול (ע"פ ההגדרות היבשות בין 8-12 אחוזים בנפח), עם גיזוז נמוך, ומרקם כל כך קרמי, שלעיתים הוא יכול להוות תחליף לסירופ שוקולד. היופי בסגנון, שהמון משתנים בו נתונים לפרשנות (למשל, נוכחות הכשות יכולה לנוע מ-0 ועד 11 לגרסה האמריקנית המוגזמת).
ועכשיו, לעניינו:
הבירה נמזגת לכוס, עם ראש קצף אוורירי חום בהיר – מבוא לכהה, ונעלם תוך פחות מחצי דקה. בארומות, המלך הוא השוקולד המריר (כן, זה מוטיב חוזר השבוע), עם הבלחות של ליקריץ, ואפילו מעט פטל שחור.
בטעם, טעמים רבים של לתת קלוי – שוקולד, אבקת קקאו, ושוב גם כאן מופיע אותו הליקריץ. טעם חזק של אלכוהול מלווה (מן מרירות וודקאית כזו) את הבירה. ככלל, היא מרגישה הרבה יותר מאוזנת ממה שהייתי מצפה מסטאוט אימפריאלי. הבירה מרה, וניכר שמישהו שם באלכסנדר ניסה לאזן בין הטעמים המאלטים הדומיננטים לבין הכשות. הבירה לא מרגישה סירופית כמו הרבה בירות בסגנון שיצא לי לטעום, אלא היא בעלת גוף בינוני פלוס. באופן מפתיע, היא גם לא משאירה טעם לוואי מתוק ואלכוהולי כמו אותן בירות שאני הורגלתי לשתות (כן כן, אפילו הבלאק שוקולד סטאוט), מה שהופך את האקט החזרתי של שתיה – להרבה יותר תדיר.
מבחינת הגיזוז, הבירה קולעת בול. הגיזוז נמוך כנהוג בסגנון. ככל ששותים יותר, כך מתגבר אפקט הבאז (10.4% אלכוהול כבר אמרתי? אז הנה אמרתי). הסיומת היחסית יבשה שלה (בקצה הנמוך של הסקאלה) רק מגבירה את אפקט ה"וואי וואי כמה אלכוהול יש פה", ואני מניח שיש פה חלק ניכר מהאלכוהול שמקורו בסוכר פשוט (כפי שמצוין על גבי התווית) מה שכנראה תרם לסיומת היבשה יחסית.
כשהבירה מתחממת קצת, היא הרבה יותר שתייה, אז אני ממליץ שתתנו לה לעלות לאיזה 10-12 מעלות ככה לפני שאתם שותים.
לסיכום, האימפיריאל סטאוט של אלכסנדר לא הצליחה למלא את החור שנפער בליבי לאחר לכתו של הבלאק שוקולד סטאוט, אבל אם אין לכם חברים לחלוק איתם את נוקטוס 100 (מבטיח שנכתוב עליה בקרוב!), זה אחלה שליש לנשמה.
עדכון: הבירה זכתה כ-TOP BEER in Israel בשנת 2017, בדירוג אתר RateBeer.
גוף – 3 – הרבה יותר קליל מרוב הבירות בסגנון, פחות קרמי ממה שציפיתי
גיזוז – 1 – עדין עדין עדין
כמות אלכוהול מורגשת – 4.5 – יא ווארדי.
כשותיות – 1 – הבירה מרה אבל נעדרת טעמים כשותיים
ציון כללי – 3 – בירה טובה לכל הדעות, לדעתי מעט אלכוהולית מדי ובעלת גוף חסר.