האטצ' בשוק מחנה יהודה בירושלים

לפני מספר שבועות, לאחר חודשים (אני אפילו לא מגזים) של ניסיון למצוא תאריך שבו כל חברי בירבלוג\בירגיקס פנויים, הצלחנו למצוא יום שלם להעביר בבירתנו הנצחית ירושלים. יוחאי כבר היה בפסטיבל הבירה של העיר מספר ימים קודם לכן, והזדמן לו לקפוץ לאחד השווקים הטרנדים ביותר בארץ (יש שיאמרו הכי, אני עדיין בעד הכרמל), אותו שוק שבו הוקם "האטצ'" לפני כשנה על ידי אפרים גרינבלט.

– צ׳ופר לקוראי בירבלוג בסוף הכתבה –

אז נכנסנו לאוטו, נסענו לירושלים (בדרך גם עצרנו במבשלת באסטרס ושפירא לסיורים ושיחות עם החבר'ה שם – אבל יותר על זה בפוסט נפרד),ולאחר חיפושי חניה קצרים (תודה לחניון אגריפס) מצאנו את מקומנו על הבר אצל אפרים, בלב שוק מחנה יהודה (האגוז 28, י-ם) . השעה היתה סביבות שלוש בצהריים, הפסימים ביננו חשבו שעד שנגיע, השוק כבר יהיה מנומנם ועייף. ההפך היה הנכון, השוק היה מלא בריחות שכמעט ואפשר לטעום, מוזיקה שבוקעת מכל בסטה, צעקות ה-3 ב-10 שלפני שבת, וכמובן, שלושה עובדים מיוזעים שמתקשים לעמוד בקצב מזיגת הבירות בהאטצ'.

אם הייתם מגיעים לפני מספר חודשים להאטצ', הייתם רואים מה שמתואר באנגלית כ-hole in the wall establishment, משהו בגודל של פלאפליה, עם מטבח צפוף מאחורה, ושורת ברזים מולכם. היום, בהאטצ' המחודש, בו התפריט ממשיך להיות דינמי ומשתנה תמידית, תוכלו גם למצוא מקומות ישיבה מרובים, בר גדול יותר, וארון תצוגה (שצפוי להפוך למקרר) לחביות הבירה שנמזגות במקום. העיצוב המחודש של האטצ' מזכיר חדרי טעימות או ברופאבים שאנחנו נוהגים לראות בחו"ל, מהסוג המזמין וה"כפרי". הדבר הבאמת חשוב כאן הוא חביות הבירה האלו ,אבל לפני שנגיע אליהן, הקדמה.

את אפרים פגשתי (לצד שאר חברי הבלוג) לפני כמה שנים, איך לא, בברופארטי. אם יש משהו שאפשר להגיד על אפרים, זה שהוא שופע ידע, על בירה, על חמוצים, נקניקיות, אולי על כל דבר אכיל. כשפגשנו אותו לפני אותו מספר שנים, בעודנו בתחילת דרכינו בעולם הבישול הביתי, הוא כבר בישל בירות חמוצות (עולם חדש לנו באותה תקופה), ייצר סויה בבית, התסיס חמוצים, מייצר נקניקיות ושאר משחקי תסיסה.

אחרי כל ההקדמה הזו, אתם יכולים להבין שכשסוף סוף הגענו להאטצ', כל מה שרציתי היה למלא את הכוס בבירה מתוצרתו של אפרים. אז זה קרה, ולאחר מכן הגיעו גם נקניקיות מתוצרת עצמית (על לחמניה מתוצרת עצמית, ובליווי חמוצים שמיוצרים במקום). התפריט בהאטצ' משתנה כל הזמן, בהתאם למוזה ולמה שמבושל אצל אפרים כמה שבועות קודם לכן. בביקור שלנו נכחו בברזים בירות בסגנון פורטר עם קפה, ברלינר וייס, IPA אמריקנית, APA, אוטמיל בלונד ועוד כמה בירות שלצערי לא יצא לי לטעום. בנוסף, הוגשו במקום גם רוזה קפוא (Frose), לצד קוקטיילים שלתוכם נכנסות טינקטורות (תמציות עשבים, פירות, שמנים וכו') שגם אותם מייצר אפרים.הבירות מגיעות בכוסות של 400 מ"ל או 600 מ"ל, וניתן גם להזמין טעימות מכל הבירות.

קצת מוזר לכתוב על בירות שכנראה לא ינכחו בברז בביקורכם שם, ולכן אנסה להעביר לכם את החוויה של הישיבה בהאטצ'. כלל הבירות הרגישו טריות, ונעו בין בירות ידידותיות למשתמש: שתי הבירות הכשותיות, גם ה-IPA וגם בירת הסשן היו מעולות לסגנון, כשותיות במידה, מרעננת ועשויות נהדר; לניסיוניות – האוטמיל בלונד הרגישה כמו ניסיון לקחת בירה קלילה ולתת לה קצת יותר גוף, ועד למאתגרות – הברלינר וייס היתה חמוצה, אחרי שלוק נוסף היא היתה חמצמצה, ואחרי שלוק נוסף היא כבר היתה אחד המשקאות היותר מרווים, מרעננים וכיפים שאפשר למצוא אצל אפרים. אם אפשר לסמוך על משהו, הוא שלא משנה מתי תגיעו להאטצ', תוכלו להתנסות במשהו שלא יצא לכם להתנסות בו קודם, בין אם בירות ניסיוניות, מאתגרות או מעולות (כן, לפעמים קשה למצוא בירות עשויות היטב, ללא פגמים בארץ), או אוכל מקומי מעולה.

עוד כמה מילים על האוכל, היות והיינו אחרי שני סיורי מבשלות, ולאחר ששתינו על בטן ריקה (מאוד), ניסינו את כל שלושת הנקניקיות שהופיעו בתפריט היומי של האטצ': באן מי- בהשפעה ויאטנמית עם המון ירקות כבושים; נקניקית ארוחת בוקר – עם חביתה ומייפל בנקניקיה כמובן;פו-בוי – נקניקיה עם שום שמוגשת עם רוטב טרטר, בצל ועגבניות. הכל היה, עם טעמים מודגשים, לעיתים עם רטבים קצת יותר מדי משתלטים שקצת ממסכים את טעם הנקניקיה. ועדיין, זה היה שילוב מעולה לצד הבירות ששתינו. בתפריט של האטצ' יש עוד כמה דברים, שלצערנו לא טעמנו, אבל אני בטוח שגם אם תטעמו אותם, לא תתאכזבו.

קיצר, אם אתם בירושלים, מזמין אתכם לקפוץ להאטצ' לחווית בירה ואוכל בלב שוק מחנה יהודה. את שעות הפתיחה, הבירות הנוכחיות, והנקניקיות בתפריט תוכלו למצוא כאן.

וכמובן, אם תשלחו לאפרים הודעה לפני ביקורכם שאומרת שהגעתם מקריאת הכתבה הזו, תוכלו לקבל צ'ופר!

ניצן