אני רוצה בירה מסוג עם גוף , וגיזוז .

אני רוצה שתחושת האלכוהול תהיה , והמרירות .

יהדות גרמניה ותעשיית הבירה

פורסם ב מאת יוחאי מיטל

היום, יום חמישי ה-02/05, כ"ז בניסן, הוא יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
כמובן שהדבר סיקרן אותי, והחלטתי לבדוק – מה הן נקודות ההשקה בין יהדות גרמניה ועולם הבירה.
פוסט זה הוא הרחבה לפוסט המצומצם בקבוצת "בירה בישראל" בפייסבוק.

לחובבי בירה והיסטוריה רבים, כשמזכירים את גרמניה הנאצית ובירה באותו משפט, עולה כמובן הקשר שבין מבשלת הופבראו (Hofbräu) המינכנאית והמפלגה הנאצית. היטלר, שהיה כנראה חובב של אולם הכנסים שבמבשלה, נהג לערוך שם את כינוסיו, ואף הכריז בו על הקמת המפלגה הנאצית ב-1920 וכן נשא בו נאומי מפתח כנגד יהודים (כגון הנאום "למה אנחנו אנטישמים").
נדבך היסטורי מוכר נוסף הוא "הפוטש במרתף הבירה" – הערב בו ניסה היטלר להשתלט על מינכן, בתקווה להמשיך משם לכיבוש בוואריה וגרמניה כולה.
הפוטש – נכשל. היטלר – הורשע במשפט ונשלח למאסר, שם הכתיב למזכירו את הטיוטה הראשונה לספרו "מיין קמפף". אך המהלך העלה את קרנו הפוליטית במידה רבה.

בחיפוש גוגל על הקשר שבין יהודים לבירה בגרמניה, נתקלתי בכתבה על תערוכה שאצר ב-2016 מוזיאון היהדות במינכן. כותרתה: "בירה היא היין של ארץ זו: סיפורי בירה יהודיים", מתוכה אספר על הנקודות הבאות.

חדשנות בתעשיה

במהלך רוב ההיסטוריה הגרמנית, בין יתר המקצועות, נאסר על יהודים להיות מבשלי בירה.
האיסור בוטל, בסופו של דבר, עם החלת חופש המסחר (למעלה מ-60 שנה לפני עליית הנאציזם). חופש זה אפשר ליהודים להיכנס לתחום בישול הבירה ולהביא עימם רוח של חדשנות.

את השינוי הגדול ביותר על תעשיית הבירה, כפי שאנו מכירים אותה היום בכל העולם, חולל ג'אקוב ון-הירש, ברון יהודי מבוואריה.
לאחר שהוערמו עליו קשיים מצד הגרמנים, ומשלא הצליח לפתוח מבשלה בתוככי העיר מינכן, כפי שהיה נהוג, פנה להקמת מבשלה מחוץ לעיר. התהליך אף הוא היה קשה, אך לאחר 12 שנים הצליח ון-הירש לפתוח את המבשלה – Planegg Castle Brewery – והפך אותה למבשלה התעשייתית הראשונה. ההצלחה היתה גדולה ורבות מהמבשלות אימצו את המודל ועברו גם הן מהערים, בהן לא יכלו להתרחב, אל האיזורים המקיפים אותן, ועברו ממבשלות קטנות למפעלים גדולים.
למעשה, רוב מבשלות הבירה התעשייתיות שאנו רואים היום – הן צאצאיות של המודל אותו הציג ון-הירש לעולם.
המבשלה המקורית הוחרמה ברבות הימים על ידי הכוחות הנאצים ושימשה לאחסון תרופות וכן כבונקר בפני הפצצות, בזמן מלחמת העולם השניה.
הטירה הושבה לחזקת משפחת ון-הירש ב-1950 ומשמשת היום את הספריה הלאומית של בוואריה.

ג'אקוב ון-הירש

הקשר בין יהודים, פיתוח תעשיית הבירה והעיר מינכן – לא נגמר כאן.
מבשלת לוונבראו (Löwenbräu) מהווה עד היום שחקנית גדולה ומשמעותית בשוק הבירה בגרמניה. במהלך המאה ה-19 חל פיתוח מואץ של מסילת הרכבת בגרמניה. יושב הראש היהודי של לוונבראו, מוריץ גוגנהיימר, זיהה את הפוטנציאל והחל להפיץ את הסחורה באמצעות מסילת הרכבת. מהלך זה הוביל את מבשלת לוונבראו להיות יצואנית הבירה המינכנאית הגדולה ביותר.
ב-1895 רכש ג'וזף שולן מבשלה בפשיטת רגל. לאחר מכן, בסדרת רכישות ומיזוגים של מבשלות שנחלשו בעקבות מלחמת העולם הראשונה רכשו גם את מבשלת לוונבראו והתאגדו תחת המותג שלה, שהיה מפורסם יותר. כך הפכה מבשלת לוונבראו למבשלת הבירה הגדולה בגרמניה. יושב הראש ומחזיק המניות העיקרי – היהודי הרמן שולן, בנו של ג'וזף.


עם עליית הנאצים לשלטון הוכרחו כל היהודים שעבדו במבשלה לוותר על חלקם ועל משרתם, ולהתפטר. המבשלה הועברה לחזקתם של גרמנים ארים בתהליך ה"אריזציה".
ג'וזף שולן נפטר בטירתו, שגם היא הוחרמה לאחר מכן על ידי הנאצים. בנו, פריץ, שניהל את המבשלה, נשלח למחנה הריכוז דכאו.
פריץ שרד את המלחמה, וב-1948 הוחזרה אליו הטירה. פריץ חזר לעסוק בתעשיית הבירה אך לא הצליח לשחזר את ההצלחה של לפני המלחמה, והעסקים נמכרו.
הרמן שולן, שכנראה חזה את ימי המלחמה הקשים, נמלט עם משפחות לניו-יורק בשנת 1935, שם הפך למנהל של מבשלת ריינגולד ("Rheingold Brewery") מברוקלין, שהוקמה אף היא על ידי מהגרים יהודיים מגרמניה. המבשלה היתה פופולארית ביותר והבירה שלה אף הפכה לבירה הרשמית של קבוצת הבייסבול ניו-יורק מטס.

שורשים היסטוריים

למעשה, לקשר בין היהודים ועולם הבירה בגרמניה שורשים עמוקים יותר.
1516, הרבה לפני עליית הנאציזם, מוכרת כשנה בה נחקק "חוק טוהר הבירה הבווארי", אשר פסל את כל הצמחים לתיבול בירה, למעט כשות. מהלך זה, באופן מובן, העלה מאוד את הדרישה לחומר הגלם.
מהלך נוסף שהתרחש באותה תקופה הוא הגליית היהודים אל האיזורים הכפריים, החוצה מן הערים הגדולות, בהן לא היו רצויים.
אובדן המקצוע והמגורים והמעבר לאיזורים הכפריים – העמידו בפני היהודים את הצורך לפנות לאופק מקצועי חדש. הדבר עלה בקנה אחד עם הדרישה המיידית לכשות בשוק הבירה. היהודים הפכו למגדלי וסוחרי הכשות הכמעט בלעדיים בגרמניה. גם במקרה זה, עם עליית הנאציזם, הוחרמו העסקים ושטחי הגידול מידי היהודים, ששלטו לחלוטין בשוק.
לאחר המלחמה, חזרו שתים מאותן משפחות יהודיות לגרמניה ושבו לעסוק בתעשיית הכשות: משפחת סטיינר ומשפחת פרומס. ב-1960 פיתחה החברה של משפחת פרומס את תהליך הפיכת הכשות לאבקה ודחיסתו לכופתיות. מהלך זה שינה את פני התעשיה לחלוטין, והיום צורת השימוש הנפוצה והעיקרית.
החברה של משפחת סטיינר היא היום אחת משתי החברות החזקות מאיזור בוואריה – שמה שונה ל"הופסטיינר" ומוצריה מיובאים לישראל לשימוש בתעשיית הבירה המקומית.
שתי החברות, ושתי המשפחות, אגב – כבר אינן יהודיות.

 

השפעה תרבותית

בשבוע שעבר כתבתי את המדריך המלא לכוסות בירה. בין היתר, מופיעה במדריך הכוס הגרמנית האייקונית מכולן – הסטיין. כוס הבירה המהודרת, העשויה קרמיקה, ומעוטרת בשלל פיתוחים ואיורים, הנמכרת לתיירים ואספנים בכל חנות מזכרות ובכל שוק בקרן רחוב.
לא רבים יודעים, וגם אוצרי התערוכה הופתעו לגלות – שגם כוס זו היא פרי פיתוח יהודי.
במעבר חזרה של יהודים מהאיזורים הכפריים אל הערים הגדולות – חיפשו צעירים הזדמנויות עסקיות. הם מצאו אחת – טרנספורמציה של הסטיין הגרמני הפשוט, החלק והעירום – ליצירת אמנות מעוטרת בשלל אלמנטים. ב-1880 כבר היו חמש חברות שייצרו כוסות סטיין למכירה לתיירים – כולן בבעלות משפחות יהודיות.

 

מצגת זאת דורשת JavaScript.

כיום כמעט ולא קיים קשר יהודי ברור לעולם הבירה בגרמניה, אך קיים קשר הדוק בין תעשיית הקראפט הישראלית לגרמניה.
החל מחומרי גלם כגון כשות ולתת, דרך ציוד הבישול וההתססה של מבשלות ישראליות רבות, הכשרה מקצועית ועד שיתופי פעולה של מבשלות ישראליות וגרמניות, כגון הדאנסינג קאמל, הרצל ושריגים.

מקווה שנהניתם מהטקסט ומצאתם זווית אחרת ומסקרנת.
יוחאי

טקסט זה נשען על מידע הלקוח מהכתבה: Oktoberfest Was Invented by Jews

 

2 תגובות ליהדות גרמניה ותעשיית הבירה

  1. ‪Dennis Pravdaev‬‏

    מאמר מרתק ומעניין בטירוף! כל הכבוד על ההשקעה מבחינות תכן היסטורי, ממש מעניין.
    דרך אגב גם בהיסטוריה של הבירה בצ'כיה יש פה ושם סיפורים שבהם מעורבים יהודים.

השאר תגובה