אני רוצה בירה מסוג עם גוף , וגיזוז .

אני רוצה שתחושת האלכוהול תהיה , והמרירות .

ספיישלים

בירות מומלצות לקיץ 2018

בשלהי החורף האחרון (שלא בדיוק היה ולא ממש מוכן לעזוב) הוזמנתי על ידי חברת Protary's Craft Beers – יבואנית בירות קראפט מהחביבות עלי – לאירוע חשיפת ההיצע שלהם לקיץ הקרוב (הקטלוג המלא – בסוף הכתבה).
באירוע, שהתארח בבר וחנות הגראולרים Beer Shop (עליה כתבנו בעבר), היו בירות, היו תזקיקים, היו סיידרים, היו משקאות  קלים – אבל קל לבחור – לא היה. ובכל זאת – הנה ההמלצות שלי לקיץ הקרוב:

קרא עוד »

בירה על הדרך

אחד מהדברים שאנשים לוקחים כמובן מאליו בתעשיית הבירה האמריקנית היא היכולת להגיע למבשלה האהובה עליך, לראות איזו בירה חדשה או עונתית מגניבה שנמזגת, ופשוט לקחת ליטר וחצי הביתה במיכל שניתן למילוי חוזר (גראולר בלעז). התחושה הזו של לקחת מיכל מלא בבירה טעימה כדי שגם חבריך יטעמו (הרי המבשלה לא תבקבק כל בירה מיוחדת שיוצאת משעריה),היא אחת מהראשונות שבתרבות הבירה האמריקנית.

בארץ, עד לא מזמן, התענוג של לחלוק בקבוק גדול של בירה עם חבריך היה שמור רק לבקבוקי בירות בלגיות שמגיעות בבקבוקי 750 מ"ל מהודרים, או בקבוקי בירות מבריה"מ לשעבר בבקבוקי פלסטיק של ליטר וחצי. לפני כמה שנים היו אלה ג'מס שהחליטו לנסות ולהכניס את תרבות הגראולרים לארץ עם בקבוקי זכוכית ממותגים שנועדו לשימוש חוזר (פעם ראשונה קונים את הבקבוק והבירה שבתוכו, ובשאר הפעמים רק את הבירה!) עדיין, השירות היה מוצע רק במבשלה עצמה בפתח תקווה, לא נגיש לכלל.

 

ואז, לפני בערך שנה, זה הגיע. תחילה נפתח הבירפוינט באשדוד (אני זוכר שהמחשבה הראשונה שלי היתה, "מגניב! אה רגע, זה באשדוד?")  ולאחריו צצו כמו פטריות אחרי הגשם גם סניפים באשקלון, רשל"צ, בת ים ועוד. אנשים ראו שהקונספט, מילוי של בקבוקים בגדלי ליטר וליטר וחצי, אשכרה מצליח! לא איחרו להגיע גם הבירסטיישן והבירשופ, כשכל אחת מחדשת בדרכה שלה.

בירסטיישן בשטרן 1 – מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי

הבירשופ, עם סניפים שפרוסים בנתניה ותל אביב החלה גם להציע בירות שמבושלות ספציפית עבורה (בג'מס) ושניתן להשיג רק שם, כי "אם כבר כולם נמצאים בכל מקום, את הבירה שלנו אפשר להשיג רק כאן". מה שבאמת אהבנו הוא מגוון הקראפט המגוון שנמצא בסניפי הרשת, עם שמות כמו הדובים, הדיקטטור, רוג ,ושריגים, בבירשופ המגוון הרחב ביותר למי שמחפש את הקראפט והמיוחדות.

 

בירשופ נתניה – מתוך עמוד הפייסבוק

הרשת הגדולה ביותר, עם 11(!) סניפים היא הבירסטיישן שפזורה מבאר שבע ועד חיפה (כולל סניף אחד בשטרן 1, שהיה פעם מקדש של בירות קראפט ישראליות ואפילו חגגתי בו יומולדת עם שאר אנשי הבלוג אי שם ב-2013). הבירסטיישן מתהדרים בלפחות 30 ברזים בכל סניף, כשרובם בירות שמיובאות על ידי החברות הגדולות במשק, והמשקל של הקראפט כאן הוא מהקטנים.

בירפוינט רשל"צ – מתוך עמוד הפייסבוק

נציין לטובה גם את רשת הבירבזאר, גם שם נמזגות כל הבירות לתוך גראולרים ממותגים מזכוכית, אבל ללא מתקן ייעודי שמטרתו שמירה על הבירה ומניעת התחמצנות (בגדר מה שניתן). עדיין, אם תרצו להביא לחבריכם מהבירות המיוחדות שמבושלות עבור הבירבזאר במבשלת הארץ, זו כנראה הדרך הטובה ביותר להביא אותה לחבריכם.

מקומות נוספים המאפשרים מילוי בירה מהחבית הביתה הם "בירה נקודה" ברחובות, "ביר קלאב" בקריית גת, והאטצ' בשוק מחנה יהודה.

לנוחויותכם, מפת כלל השחקנים בשוק, תהנו 🙂 מכירים חנות שלא נמצאת כאן? שלחו לנו הודעה!

 

מתכוננים לשנת 2018

שנת 2017 היתה שנה מעניינת בשוק הבירה הישראלי, בה זכינו לשתות בירות חדשות, כאלו שחיבבנו יותר וגם כאלו שפחות. שלל אירועי בירה ופסטיבלים, פתיחת מבשלות חדשות  בשוק הישראלי ופתיחת מקומות חדשים  המתמחים  בהגשה של  בירה איכותית.
פנינו לשחקנים בולטים בתחום הבירה ומבשלות הבוטיק, ואנחנו כאן כדי לתת לכם הדלפה קלה על מה שצפוי לנו לשנה הקרובה:
קרא עוד »

בירמרקט – זה שיר פרידה

Come gather ’round people
Wherever you roam
And admit that the waters
Around you have grown
And accept it that soon
You’ll be drenched to the bone
If your time to you is worth savin’
Then you better start swimmin’ or you’ll sink like a stone
For the times they are a-changin’

~Bob Dylan

שינוי מונע על ידי אנשים עם רצון. שינוי מונע על ידי אנשים עם אש בוערת בתוכם. שינוי מונע על ידי אנשים עם חזון.

מבשלת העם (ממנה לא באמת נפרדנו באופן ראוי), הוקמה בשנת 2011, עם החזון והרצון הברור: "כמה שיותר בירות ישראליות". המבשלה תיהיה המקום שבו בשלנים ביתיים שחוו בישול או שניים או עשרות, יביאו את הבשורה לשוק. הבשורה שיש דבר כזה בירת קראפט ישראלית, היא טובה, והיא פה להשאר. עד 2012, עת פריחתם של מותגים רבים שבושלו תחת מטריית המבשלה ("הדובים", "הדיקטטור", "קלרה" ועוד רבים וטובים), הרגישו האחים לבית בר אילן (רותם ודגן) שהשוק הגיע למצב שאפשר להעמיד את התוצרת המקומית בחלון הראווה ולהכריז בגאווה, הגענו. הבירמרקט נפתח! החנות היתה קטנה, דחוסה באיזו פינה בשוק מקורה ביפו, עם שני ברזים משתנים בלבד, ועוד כ-100 בקבוקים על המדפים. 100 בקבוקים שכולם גאווה כחול-לבן, תוצרת ישראלית, על כל היתרונות (חוצפה חיובית בסגנונות שטרם נראו בארץ, משחק עם סגנונות קיימים) והחסרונות שבעניין (טעמי לוואי, בעיות אחידות ובעיקר המחיר הגבוה). לאותו בירמרקט קטן ביפו הצטרף עוד סניף בבסטה קטנטנה בשוק הכרמל (שלימים הפך לסניף הראשון של הבירבזאר – אחד המיזמים המוצלחים ביותר בשוק הבירה בישראל), ונראה היה שסוף סוף הבירה ישראלית על מסלול המראה. (גילוי נאות, זו גם התקופה שבה "מבשלת החצר" שלנו נכנסה לפעולה)

תמונה – בירמרקט (2012) נסו לנחש כמה מותגים עדיין פעילים בשוק!

אחרי סגירת הבירמרקט המקורי (ביפו כאמור) ופתיחתו המחודשת ב-2015 בשוק האוכל בשרונה (עם שישה ברזים, וכלל הבקבוקים זמינים לשתיה קרים מהמקרר), נראה היה שהבירמרקט הולך לתפוס תאוצה ולספק חווית שתיה מהנה של בירה ישראלית, ועוד בליבה הפועם של תל אביב, ואכן כך היה. בחודשים הראשונים היה הבירמרקט מלא בבירות ישראליות חדשות, חלק גדול מהן בושל במבשלת העם, ובעצם נוצרה מערכת אקולוגית שמזינה את עצמה. הבירות יבושלו במבשלת העם- ויקבלו במה בבירמרקט, win-win.

נפילתה של מבשלת העם הובילה להתדלדלות המותגים על המדפים, כשאלו שנותרו על המדף היו שייכים בעיקר למבשלות הגדולות יותר וליצרנים קטנים עם הקפדה פחות ממושלמת על המוצר הסופי. הבירות הבינוניות, יחד עם עליית המחירים שהורגשה, הובילו (לפחות אצלי), לתחושת "באסה" בכל ביקור במרקט, מאין תחושה של "זה הכי טוב שיש לנו?". השילוב של התחושה הזו, יחד עם הגברת הייבוא האיכותי מחו"ל (מישהו אמר היטאצי'נו, רוג, קרו רפאבליק, ברודוג, ריגלה?) בסופו של דבר הביאה אותי (ואני מאמין שגם רבים אחרים), להעדיף לשים את הכסף שלהם על המניה הבטוחה, ולהשקיע את מיטב כספם בבירה של מבשלות שמהן ידעו שיקבלו מוצר אחיד, איכותי, ובעיקר עשוי טוב. במובן הזה, סגירתו של הבירמרקט היא מעין סטירה מצלצלת לתעשייה העצמאית שגדלה פה בשנים האחרונות, בעידן של ייבוא איכותי מחו"ל, במחירים תחרותיים בחתך הקראפט, המבשלות הישראליות נדרשות לחדש, להוציא מוצרים איכותיים ואחידים, ובעיקר למכור לנו את היתרון היחסי הגדול ביותר שלהן, טריות.

כיום, במצב שבפסטיבלי בירה ישראלית, מבשלות מקומיות מרשות לעצמן למזוג בירה שפג תוקפה לפני 4 חודשים (לפחות זה הכי הרבה שאני ראיתי- אבל תמיד תדאגו לשאול על טריות הבירה!), בירות שעזבו את רצפת המפעל לפני 10 חודשים, אין זה מפתיע שאנשים מעדיפים לצרוך תוצרת זרה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

במצגת: בירות לא ישראליות, מנצחות באיכות ובמחיר

 

בסופו של דבר, במדינה שבה כמות הליטרים הנשתים היא מהנמוכות במערב, אנחנו, כאנשים אוהבי בירה על נגזרותיה (המשקה, התרבות, המגוון וכו'), חייבים להנגיש כמה שיותר את הבירה האיכותית, ואת חווית השתיה, לצרכן הישראלי. רק כך נוכל להביא לפריחת התעשיה ולביסוס ישראל כמדינה מובילה בתחום (כפי שנעשה בהצלחה עם ענף המסעדנות, הקפה, והיין).

כשלון הבירמרקט אינו כשלון של התעשיה. אנשים רבים, כמוני וכמו חברי לבלוג (ולבירגיקס, ולמבשלת החצר), התחנכנו ולמדנו רבות בבירמרקט, ובעיקר בשיחות עם האנשים המקצועיים שעבדו שם. מרבית המבשלים והמבשלות החוזיות הקטנות שמובילות היום את השוק גדלו בתקופה שבה בירה ישראלית חדלה להיות מילה גסה (אם כי המחירים עדיין גבוהים), תודות למבשלת העם ולבירמרקט. 17 ניגשים למבחני ה-BJCP (ארגון ההסמכה לשופטי בירה) היו בפברואר, על מנת ללמוד כיצד לשפוט ולהעריך בירה איכותית, מרביתם נמצאים בסצנת הבירות בדיוק בגלל אותו מבחר וטעמים חדשים שהציג הבירמרקט. הבירבזאר, אותו ממשיך דרך רוחני של הבירמרקט, מונה כיום ארבעה סניפים, שכולם עושים חייל ומקדמים תרבות בירה ישראלית (יחד עם מבשלת הבירבזאר – "מבשלת הארץ" שמזינה מותגים חדשים ורעננים לשוק- מזכיר לכם מישהו?).

תעשיית הבירה הישראלית אמנם מתקדמת בצעדים קטנים (אבל בואו לא נשכח שעד לפני 10 שנים היו פה רק שתי מבשלות), אבל אין ספק שהחזון והקרקע שהניחו האחים בר אילן ימשיכו להנחות ולהוביל חולמנים ופנטזיונרים צעירים עם תשוקה לבירה, לעוד שנים רבות. ומה נאחל לאחים? בעיקר הצלחה, בריאות, ונחת.

 

חג שמח

ניצן.

השישיה – בירות לקיץ

Let a man walk ten miles steadily on a hot summer's day along a dusty English road, and he will soon discover why beer was invented. ~ Gilbert K. Chesterton

מדינת ישראל היא מדינה חמה. אפילו רותחת, בחודשי הקיץ. החל מהחום היבש של אילת ועד החום הלח והמתיש של מישור החוף. איך בדיוק מביסים את החום? ובכן, תמיד חשוב לשתות מים, רצוי קרים, אבל שום דבר לא מרענן יותר מכוס בירה טובה בקיץ, והרשימה הבאה מייצגת את המרעננות והמעולות, המומלצות לקיץ הקרוב. אז בואו נתחיל:

בנדיקטינר אורגינל

319-big.1adefacd128103e3a83012d593ac02d7
תמונה: יח"צ. גוגל.

יש מושג באנגלית, lawnmawer beer: "בירה לשתיה בעת כיסוח הדשא". בנדיקטינר אורגינל היא זו. הבירה, בסגנון הלס, עשויה לעילה ולעילה. בירה צלולה, עם גוף בינוני-קל, ראש קצף לבן מרשים (שנשאר רבות אחרי שתסיימו לשתות), וארומות מאופקות של כשות אירופאי. הבירה, שמגיעה אלינו בבקבוקים של 500 מ"ל נמכרת במחירים סבירים מאוד (10-12 שקלים לחצי). בקיצור- בירה מרווה, מרענננת, ומתאימה במיוחד בזמנים שאתם רוצים לצעוק על ילדים פרחחים לרדת לכם מהדשא. 5% אלכוהול בנפח.

וודט אקסטרה וויט

תמונה: יח"צ vedett.com
תמונה: יח"צ vedett.com

האחות הקטנה של דובל היא שטנית לא פחות מאחותה הגדולה. הבירה, בצבע חציר בהיר, עם ארומות נהדרות שמזכירות הדרים וכוסברה, בעלת גוף כל כך קליל שכמעט ולא תרגישו שנעלם לכם שליש ליטר מהכוס. אם היה דבר כזה מיץ וויטביר, זו כנראה התחושה שוודט מקנה, עם גיזוז גבוה, וגוף קליל, הבירה זורמת בקצב גבוה מאוד. תמצאו פה את כל הדברים שאתם אוהבים בוויטביר, בעיקר את הטעמים הדומיננטים האלה של ההדרים (תפוז\קצת לימון ברקע), וכמובן גרגרי הכוסברה שלא ניתן לטעות בזיהוים. 5% אלכוהול בנפח.

ברודוג אלוויס ג'וס

הדרים. אשכולית, מרענן. זה כל מה שצריך לדעת על האלוויס ג'וס (אל תשאלו אותי למה קוראים לה ככה- אולי כי היא גורמת לרקוד). ה-IPA פירות (Fruit IPA) הראשון בארץ, הוא כנראה אחד ממובילי הקטגוריה ה(לא רשמית) החדשה שתופסת לאט לאט נתח שוק גדל וגדל יותר בעולם ה-IPA. הבירה בעלת גוון זהוב, עם ארומה של אשכולית סחוטה טרייה, וטעמי כשות הדריים נהדרים, מקבלת את הטעמים תודות לכמויות מסיביות של כשות אמריקאית וכמובן תוספת של קליפות אשכולית. עדיין לא ברור אם זו בירה שתמשיך להגיע לארץ, אז מומלץ להצטייד בהקדם. 6.5% אלכוהול בנפח.

דיטוקס

תמונה: crewrepublic.de
תמונה: crewrepublic.de

אז אתם ממש רוצים איזו בירה כשותית אבל כזו שלא תקרקע אתכם לספה לשעה הקרובה? איזה משהו קליל עם ארומות וטעמי הדרים? הדיטוקס היא הבירה בשבילכם! בדומה לדד פוני של ברודוג (בירה מצוינת כשלעצמה), דיטוקס מביאה הרים של ארומה וטעם כשותי עם כמות קטנה יחסית של אלכוהול (3.2%) ומרירות ממותנת (רק! 32IBU ). עם הגוף הקליל שלה, דיטוקס היא פשוט בירה שנגמרת מהר מדי.

החצר קרוזו

בקבוק+ כוס

גילוי נאות: זוהי הבירה שאנחנו כאן בבירבלוג\בירגיקס מוציאים בצורה מסחרית דרך מותג "מבשלת החצר". חלקכם מכירים את הסיפור על איך נולדה הבירה (אחד מניסויי הכשות שלנו בחן את ההשפעה של כשות citra על בירה – בניסוי SMaSH, ובאותו זמן הגיע לשיא עץ המנגו בחצר). הבירה נמזגת בצבע צהוב-כתמתם עם ראש קצף לבן, גיזוז בינוני, וגוף שעוזר להחזיק את כמויות הכשות המטורפות שנזרקו לתוך הבירה.
כמובן שמעבר לכמויות הנדיבות של כשות, כמויות יפות של מנגו (מסוג "אלפונסו" – הגדל בהודו) נכנסות גם הן לבישול. התוצאה הסופית היא בירת APA, עם נוכחות כשות מרשימה וטעמים טרופיים, שיחד עם שילוב המנגו מרעננים בטירוף. 5.3% אלכוהול בנפח.

אמריקנה

תמונה: hashahen.com
תמונה: hashahen.com

אם כבר דיברנו על כמויות משוגעות של כשות, קחו את מבשלת השכן כדוגמה למה שקורה כשהולכים עם קונספט עד הסוף (המותג מייצר רק בירות IPA) וקולעים בול עם הבחירות. הבירה היא חיטה אמריקאית/ wheat IPA, עם מסות מכובדות של כשות בכל שלבי הבישול, וכמובן גם לאחריו. לבירה ארומה טרופית משוגעת (ליצ'י, פסיפלורה, גאויבה), וטעמים תואמים. נמזגת בצבע זהוב, עם ראש קצף יפה שמפיץ ארומות לכל עבר. בירה שמתחרה בלי רגשות נחיתות גם ב-IPA שמגיעות אלינו מחו"ל. 5% אלכוהול בנפח.

ובונוס:

באסטרס קרנברי למונייד

תמונה: israel21c.org
תמונה: israel21c.org

אחד המשקאות האהובים עלי הם לימונדה ורודה. השילוב של החמיצות הלימונית, יחד עם המתיקות שמקנים פירות היער (במקרה הזה חמוציות), מתאים לכל יום קיץ, תגישו אותה על קרח, או אפילו קרה מהמקרר, ואין דבר מרענן ממנה. 4.8% אלכוהול בנפח.